הערת המערכת: הכתבה מפרי עטו של פרופ' יובל נאמן על "תרומת היהודים למדעים הפיזיקליים בימי הביניים ובעת החדשה" היא הראשונה מתוך סדרה שתתפרסם במדור זה. היא מבוססת על החוברת "מן הקורט ועד לקוסמוס" שנכתבה על ידי פרופסור יובל נאמן ויצאה לאור בהוצאת האקדמיה הלאומית למדעים. זוהי סקירה של תולדות המחקר בפיזיקה מאז תחילת הישוב היהודי בארץ, התפתחותו עם הקמת המדינה ולאחר מכן ועד להישגים האחרונים של פיזיקאים ישראליים ולאתגרים העתידיים. הסקירה עברה עיבוד והתאמה כמתבקש מפרסום החומר הכתוב באתר אינטרנט. בפרק א' המתפרסם כאן מתייחס פרופ' יובל נאמן לימי הביניים, ואילו הפרקים הבאים יתייחסו לעת החדשה וזמננו אנו.

פרק א': בימי הביניים

מי היה החוקר שהעריך לראשונה את (סדר הגודל של) המרחק אל הכוכבים הקרובים אלינו? ומי הפריך את התפישה האריסטוטלית שלא ייתכן ריק בטבע ובכך סלל את הדרך להתפתחות המדע המודרני עם ניסוייו של גלילאו? למרבה ההפתעה בשני המקרים מדובר בהוגים יהודים, שתרומתם להתפתחות המדע נשכחה מלב כל. בימי הביניים תרמו הוגים וחוקרים יהודים תרומה נכבדה למדע, שאינה מוכרת כמעט בכלל. בתחום האסטרונומיה והפיזיקה בלט במיוחד פעלו של ר' לוי בן גרשום איש באניול (הרלב"ג, 1288-1344), שפעל באוויניון שבדרום צרפת. מלבד תרומתו הידועה יותר להגות הפילוסופית, הוא פעל כאצטגנין בשירות האפיפיור, בדומה ליוהנס קפלר בשירות הקיסר בפראג ולגלילאו גלילאי אצל דוכס טוסקנה, בערך מאתיים שנה מאוחר יותר. להערכתי, היה הרלב"ג גדול האסטרונומים (ואף אולי גדול המדענים בכלל) של ימי הביניים. הוא היה הראשון להעריך נכונה את סדר הגודל של המרחק אל כוכבי השבת הקרובים (ביחידות של ימינו - עשרות שנות אור); המציא את הסקסטנט, שאותו כינה "מטה יעקב", כפי שאף נקרא בצי הסוחר הבריטי עד תחילת המאה ה-18 ושכלל את הלשכה האפלה (קאמרה אובסקורה), "סבתה" של המצלמה בת ימינו. בניגוד גמור לרוח ימי הביניים, הרלב"ג סירב לקבל דוֹגמוֹת, אלא בחן כל הנחה במכשיריו. על כך נמתחה עליו ביקורת קשה בשני העולמות - עולם היהדות כמו גם עולם האסטרונומיה.

בניסוי מזהיר שערך הרלב"ג ברוחו של עקרון ההפרכה של פופר, הוא עקב במשך חמש שנים תמימות אחר השינויים בזוהרו הנראה של מאדים. על סמך תוצאות מדידותיו הוכיח שאין מִתאם בין השתנות עוצמת הזוהר של מאדים בפועל לבין ההשתנות הצפויה על פי המודל הגאוצנטרי עם האפיציקלים של תלמי (Ptolmaeus), שהיה מקובל אז עדיין. כך הפריך הרלב"ג את המודל הזה וסלל את הדרך לתורתו של קופרניקוס.

בתחום הקוסמולוגיה החזיק הרלב"ג במודל של מצב עמיד, דהיינו של בריאה מתמשכת לעולם. המודל הזה הקדים את תורת המצב היציב שהציעו ב-1948 הרמן בונדי, תומס גולד ופרד הויל, הצעה שננטשה בעקבות גילוי "קרינת הרקע" מן המפץ הגדול, ואת גרסת "היקום האינפלציוני הנצחי" המקובלת כיום, שהציע אנדרי לינדה ב-1986. תפישתו זו, של יקום בלי ראשית ובריאה מתמשכת, עמדה בסתירה גלויה לפשט של התורה וחייבה אומץ לא מבוטל.

בחצי האי האיברי פעלה "שושלת רעיונית" שנפתחה עם ר' אברהם בר חייא הברגלוני (נפטר ב-1136), נמשכה עם תלמידו, ר' אברהם אבן עזרא (ראב"ע, 1089-1164) וקיבלה ממד ממלכתי, כאשר בשנים 1152-1156 הכין בטולדו צוות בראשות ר' יצחק אבן סעיד ור' יהודה בן משה כהן את "הלוחות האלפונסיניים" עבור אלפונסו העשירי מלך קסטיליה. הלוחות האלה נועדו לעקוב אחר תנועת כוכבי הלכת, בעיקר לצרכי התמצאות במסעות ימיים. ה"שושלת" הגיעה לקצה ערב גירוש ספרד, עם ר' אברהם אבן זכותא איש סלמנקה (1452-1515). עוד ראויה לציון עבודתו של ר' חסדאי קרשקש מסרגוסה (1350-1412). בספרו "אור אדוני" הוא יצא נגד התפישה האריסטוטלית שלפיה הטבע אינו "סובל" ריק. הוא הפריך את טיעוניו של אריסטו אחד לאחד ואף הרחיק לכת וטען כי היקום הפיזיקלי כולו שרוי במרחב אינסופי ריק. תפישתו זו השפיעה על ג'ורדנו ברונו ובאמצעותו תרמה במידת מה גם לרעיונו של גלילאו בדבר נפילת גופים בהיעדר התנגדות אוויר, שממנו נסללה הדרך למושג האינרציה ולחוקי ניוטון. אל הרלב"ג וחבריו אשוב בפרק הדן בהתחדשות האסטרונומיה היהודית, הלא היא האסטרונומיה הישראלית בימינו.
טבלה אסטרונומית מימי הביניים - תחריט מתכת בעברית

אולם במאות ה-17 וה-18 דעך אור המדע היהודי עד כדי אפלה גמורה. מצב הדברים היה כה רע, עד שכאשר קם בשלהי המאה ה-18 הגאון מווילנה, המנהיג הרוחני הגדול בעל הזיקה המוצהרת למדע, וקרא ליהודים לעסוק במדעי הטבע ובמתמטיקה כהשלמה ללימודי התורה, הוא ביקש להקנות לציבור היהודי ידע על תורותיהם של אריסטו ושל אויקלידס ולא על תורות גלילאו וניוטון, אף שהאחרונות היו כבר בנות מאתיים שנה והיו לשם דבר בתרבות אירופה, כיוון שהוא עצמו לא שמע עליהם מעודו.