כאן נכנסו לתמונה חתני פרס הנובל לשנת 2004. תורת השדות האקזוטית ביותר באותה תקופה הייתה הכללה מורכבת של אלקטרומגנטיות שנקראה תורת כיול לא-אבלית (Non-Abelian Gauge Theory). בתורה זו המטען אינו מספר אחד, אלא אוסף של מספרים – וקטור. תורה זו הייתה הסבוכה ביותר באותה תקופה, ולמעשה רק שנים בודדות לפני כן אנשים השתכנעו שהיא בכלל סבירה במסגרת פיזיקה קוונטית (על עבודה זו זכו בפרס נובל ג. 'ט-הופט ומ. ולטמן). דייויד גרוס (בוגר האוניברסיטה העברית), שהיה באותו עת פרופסור צעיר באוניברסיטת פרינסטון, יחד עם פרנק ווילצ'ק שהיה באותה עת סטודנט לדוקטורט, ובנפרד דייויד פוליצר, שהיה סטודנט בהארוורד, הראו שתורות הכיול לא-אבליות לא סובלות מבעית המטען הגדל במרחקים קצרים. החישוב היה מאד מורכב ולקח זמן רב להבינו ולבצעו כשורה. אך כאשר הוא בוצע, היה ברור כי בתורות אלה המטען למעשה הולך וקטן ככל שהמרחק קטן – ההפך מאשר באלקטרומגנטיות. לתופעה זאת קראו החוקרים חופש אסימפטוטי. תורות אלה הן היחידות שאנו מבינים היטב (ואף את זאת יש לסייג כאשר מביאים בחשבון את כוח הכבידה).

יתירה מכך, חוקרים אלה הראו שהתיאוריה של הכוח החזק ניתנת ע"י תורה מסוג זה וזיהו את הניסיונות בהם ניתן יהיה לראות זאת. החתימה הניסיונית של תופעת החופש האסימפטוטי פשוטה מאד: באנרגיות גבוהות המטען קטן ולכן החלקיקים יפסיקו להפעיל כוח אחד על השני. בניסיון נראה מספר חלקיקים כמעט חופשיים – נוכל לספור אותם בקלות, למדוד את המטען שלהם, את התנע הזוויתי הפנימי וכד'. ואכן כך בדיוק ניתן היה לזהות את הקוורקים – נושאי הכוח החזק -  ואת הכוח החזק שפועל ביניהם.

האתגר הבא: באלקטרומגנטיות המטען הרץ  היה קטן במרחקים ארוכים וגדול במרחקים קצרים. בתורות שהן חופשיות אסימפטוטית המצב הפוך. דברנו על כך שבתורות אלה במרחקים קצרים המטען קטן, אך בד בבד במרחקים ארוכים המטען גדל. המטען נהיה כה גדול עד שקוורקים חופשיים לא קיימים כלל בטבע – קצב גידול המטען במרחקים ארוכים יותר מהיר מאשר ההפחתה בשל המרחק, כך שבמרחקים גדולים הם מושכים אחד את השני יותר ויותר. האפשרות היחידה שיש לחלקיקים החופשיים היא או בזוגות של קוורק ואנטי-קוורק, או שלשות של קוורקים. הרכבים אלה הם כל החלקיקים שהתמיהו חוקרים בשנות ה-60 ולפני כן. בכך אנו מבינים מדוע הכללים של גל-מן, נאמן ואחרים עובדים היטב ברמה איכותית אך לא מסוגלים לתאר בדיוק את כל התוצאות הניסיוניות. התכונות הגסות של החלקיקים נקבעות ע"י תכונות הקוורקים, כאילו היו כמעט חופשיים. מאידך, על מנת לקבל את כל הפרטים שלהם בצורה מדויקת, עלינו לחשבם תיאורטית בסקלת מרחק שבה המטען גדול. האמת הפשוטה היא שלעת עתה איננו יודעים כיצד לעשות זאת. חישובים אלה נותרו בעיה פתוחה וחשובה בפיזיקה תיאורטית של אנרגיות גבוהות.