|

גיליון מספר 6 | 10.10.2005
היופי שביקום המאיץ את התפשטותו
מריו ליביו
אחת התגליות הגדולות ביותר של המאה ה-20 הייתה העובדה שהתפשטות היקום מאיצה והולכת. זאת בניגוד לציפייה שכוח המשיכה הגרביטציוני של המסה ביקום יגרום להאטת ההתפשטות. נראה כאילו האצת ההתפשטות נגרמת ע"י איזה כוח דחייה מסתורי הקשור ב"אנרגיה אפלה". יתכן מאוד שבתופעת היקום המואץ מצוי המפתח להבנת האנרגיה האפלה, המפץ הגדול והיופי האולטימטיבי של התיאוריה המאוחדת של היקום.
אודות המחבר
: ד"ר מריו ליביו ממלא כיום תפקיד של אסטרונום בכיר במכון מחקר של טלסקופ החלל ע"ש האבל. הוא הצטרף למכון ב-1991. ד"ר ליביו בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים בשני חוגים, פיזיקה ומתמטיקה. את התואר השני הוא עשה במכון ויצמן למדע במחלקה לפיזיקה, ואת התואר השלישי, באסטרופיזיקה עיונית, באוניברסיטת תל-אביב.
בין השנים 1981 – 1991 כיהן כפרופסור לפיזיקה במחלקה לפיזיקה של הטכניון בחיפה. תחומי ההתעניינות שלו באסטרופיזיקה מקיפים מגוון רחב של נושאים, כולל צבירת מסה ע"י חורים שחורים, כוכבי נויטרונים וגמדים לבנים. ב-1999 הוא התמקד במיוחד בהתפוצצויות של סופרנובה וניצולן בקוסמולוגיה לקביעת שיעור ההתפשטות של היקום, על התהוותם של חורים שחורים, על היווצרותם של כוכבי לכת וטבעות סביב כוכבים צעירים ועל התפתחותם של חיים תבונתיים ביקום. הוא מחברם של ספרים "היקום המאיץ" (2000 ), "חיתוך הזהב" (2003 ) ו"המשוואה שלא נמצא לה פתרון" (יופיע בספטמבר 2005 ).
|