המורכבות, כדיסציפלינה מדעית, תחילתה לפני כ-30 שנה עם פרסום המאמר ב-Science "יותר זה שונה"
(More Is Differnet) ע"י חתן פרס נובל לפיזיקה ב-1977 Philip W. Anderson. המורכבות באה לבטא ולהסביר תופעות וישויות קולקטיביות, המתפתחות בקנה מידה מסוים של מרחב-זמן מאינטראקציות פשוטות יותר של מרכיביהם, בקנה מידה עדין יותר. יש בכך כעין החלה של שיטות סטוכסטיות "אטומיות-מולקולריות" על בעיות בתחום החברתי, הביולוגי וקוגניטיבי.
האינטגרציה האינטרדיסציפלינרית, אין לראות בה הקבלה בין שיטות מחקר בדיסציפלינות שונות, אלא מיזוג אינטימי יותר של ידע בתחומים השונים. יש בה יותר הזחה מתואמת של המטרות עצמן והאטוס של הדיסציפלינות המושפעות. המורכבות אינה רק מציעה דרך למציאת תשובה לשאלה מתחום אחד של המדע ע"י שימוש בתפיסות מתחום אחר, היא מציעה שפה חדשה המאפשרת ניסוח שאלות חדשות, או יותר נכון דקדוק חדש המאפשר צורות חדשות של תשאול.
אולם האינטגרציה האינטרדיסציפלינרית אינה מושגת אך ורק ע"ז זימון ביחד של אנשים מדיסציפלינות שונות. לכל תחום יש "תרבות" אחרת, הבאה לידי ביטוי בשוני במטרות, באמות מידה להצלחה, בטכניקות המחקר ובשפה. דרוש שינוי מעמיק בדרך מחשבתם. להשגת המטרה יש "להצמיח" דור חדש של מדענים צעירים "רב-לשוניים" שיהיו מסוגלים ליצור בתודעתם את הסינתזה הדרושה.
המורכבבות משרה גם יחס חדש בין המדע העיוני והישומי. בעבר, כאשר הטכנולוגיה עסקה בעיקר בנושאי חומרה, המדע הישומי היה בעיקרו בעל אופי ניסיוני, המיושם לפתרון בעיות מעשיות. כיום, כאשר הטכנולוגיה עוסקת במידע, המדע הישומי כולל פעולות בעלות אופי עיוני/מופשט המיושמות במערכות מידע
מעשיות. יתכן ויש להתחיל להתרגל לביטוי "מדע עיוני ישומי".

מורכבות ושדות מקורבים